<h1>ספר החינוך מצוה שנ"ז</h1>
<h2>דף כח:</h2>
לדון בדיני חרמים, כלומר שכל מי שהחרים דבר מנכסיו סתם כגון שאמר דבר פלוני ממה שיש לי יהי חרם שינתן אותו דבר לכהן, שנאמר [ויקרא כ"ז] אך כל חרם אשר יחרים ליי וגומר, אלא אם כן אמר בפירוש שהחרם יהיה ליי אז לבדק הבית, שכך אמרו זכרונם לברכה [ערכין כ"ח ע"ב] סתם חרמים לכהנים, וראיתם ממה שכתוב בפירוש בפרשה [שם] כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. משרשי המצוה לפי שישראל הוא העם אשר בחר האל מכל שאר העמים לעבודתו ולהכיר שמו והם אינם תחת ממשלת המזלות אשר חלק יי לכל שאר העמים אבל הם תחת ידו של הקדוש ברוך הוא מבלי אמצעות מלאך ומזל, וכמו שכתוב [דברים ל"ב] כי חלק יי עמו יעקב חבל נחלתו, וכמו שאתה מוצא כשגאלם ממצרים שהיה נס כולל כל האומה שהוא בעצמו ובכבודו הוציאם משם, כמו שדרשו זכרונם לברכה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, והכיתי כל בכור אני ולא שרף וגומר, כמו שבא בהגדה, ולכן בכל עת היות ישראל מחזיקים בתורתו ומתעטרים בעבודתו לא תנוח בהם רק טובה ושפע ברכה ורוח נדיבה וטהורה תסמכם, וההפך והיא המארה והחרם על אויביהם ושונאיהם. ועל כן כי יקצר רוח אחד מהם ויוציא מפיו לשון קללה וחרם על ממונו וקרקעותיו שהם תחת הברכה הודיעו הכתוב שאי איפשר לו להוציאו מרשות המבורך לרשות אחר, לפי שכל אשר לישראל שהם חלק השם לו הוא, ומה שקנה עבד קנה רבו, אבל מכל מקום אחר שידענו באמת כי כוונת המחרים להוציא אותו הדבר מרשותו ראוי להשלים חפצו וישוב ברשות אדוניו ויהיה קדש. וזה שאמר הכתוב בסמוך [ויקרא כ"ז] כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת, שעניינו על דרך הפשט שהמחרים מן האדם שאינו שלו כגון הנלחמים על אויביהם שנודרים נדר אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם שימותו, כי שאר האומות אינם בתוך מעיין הברכות כמו שאמרנו, ולשון חרם נתפס עליהן ופועל בהם, וכן פירש הכתוב הזה (הרמב"ם) [הרמב"ן] זכרונו לברכה על צד הפשט, ואף על פי שיש בכתוב מדרשות רבים, שבעים פנים לתורה וכולם נכוחים למבין. ומזה השרש הוא מה שאמרו זכרונם לברכה [ערכין כ"ח ע"א] שכל הקרקעות אשר ללויים ולכהנים בין בקרקע בין מטלטלין אין מחרימין אותם, כלומר שאפילו אמר הכהן או הלוי על שדהו שיהא חרם אין נתפס בו כלל, כי הוא כשוכן בית אדוניו מקום הברכה והחסד והטוב וכל יש לו ליי הוא, ובתוך הברכה אין מקום לחרם חלילה.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [שם כ"ח ע"ב] מה בין חרמי כהנים לחרמי שמים, שחרמי שמים הקדש ונפדין בשווייהן ויפלו הדמים לבדק הבית ויצאו הנכסים לחולין, וחרמי הכהנים, כלומר חרם סתם שהוא לכהנים, אין להם פדיון לעולם אלא ניתנין לכהנים כתרומה, ועל חרם כהנים נאמר [שם] לא ימכר ולא יגאל, לא ימכר לאחר ולא יגאל לבעלים. ואחד המחרים קרקע או מטלטלין ניתנין לכהנים שבאותו משמר בשעה שמחרים, וחרמי כהנים כל זמן שהם בבית הבעלים הרי הם הקדש לכל דבריהם, שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא ליי, נתנם לכהן הרי הם כחולין לכל דבריהם, שנאמר [במדבר י"ח] כל חרם בישראל לך יהיה. ושדה חרמו של כהן אינה חוזרת לבעלים הראשונים לעולם. ויתר פרטיה בפרק שמיני מערכין וראשון מנדרים. ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות אבל בזמן הזה כבר אמרנו במצוה הראשונה שבסדר זה שאין מחרימין, אבל אם עבר והחרים בזמן הזה כתב הרמב"ם זכרונו לברכה שאם החרים בחוצה לארץ מטלטלין סתם או קרקע לכהנים בפירוש שהם ניתנין לכהנים הנמצאים באותו מקום שהקרקע שבחוצה לארץ דינו כמטלטלין לענין זה, אבל אם החרים קרקע בארץ ישראל אינה חרם שאין שדה חרמים נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. ועובר על זה והחרים מנכסיו ולא נתנם לכהן או לבדק הבית באותן צדדין שפירשנו שניתנין לבדק הבית ביטל עשה זה ועונשו גדול מאד שמועל בקדש.
